עמאש נ' חברת הכשרת הישוב בישראל בע " מ ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתביעה כספית הנובעת מתאונת דרכים שארעה ביום 12.5.11, בין רכב בבעלות התובע בו הוא נהג בעל מספר רישוי 37-315-14 (רכב התובע), ובין רכב בו נהג הנתבע 2 בעל מספר רישוי 87-464-56 (רכב הנתבע).

הנתבעת 1, חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את רכבו של הנתבע 2 בפוליסת ביטוח מקיף או צד ג' (להלן: "הפוליסה").

2.התאונה ארעה בחניון בקריית הממשלה בחיפה.

התובע טוען כי נהג ברכבו אולם הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") שיצא מחניה, נסע בנתיב נסיעתו של התובע ולא בנתיב הנסיעה שלו. התובע ניסה למנוע את התאונה בכך שסטה לעבר נתיב הנסיעה הנגדי ועצר, אולם אז התובע התנגש ברכבו בחלק האחורי הימני.

מאידך, הנתבע טוען, וכך גם עד מטעמו (מר יהונתן קרישנר) כי התובע עצר בנתיב הנסיעה של הנתבע. הנתבע התקרב עם רכבו תוך שהוא סוטה לעבר נתיב הנסיעה הנגדי ועוצר מול רכבו של התובע. הוא סימן לתובע להמשיך להתקדם, וכך עשה התובע תוך שהנתבע פנה ימינה. אולם, לגרסת הנתבע, התובע עצר בפתאומיות ועקב כך הוא פגע בו בחלק האחורי הימני.

3.לאחר ששמעתי את הצדדים נתתי אמון רב יותר בגרסתו של התובע, ואני קובע כי התאונה ארעה בנסיבות כטענתו. היינו – הנתבע נסע בנתיב הנגדי ולא בנתיב שלו.

התובע, בשביל למנוע התאונה, פנה לנתיב הנגדי ועצר, אולם למרות זאת הנתבע התנגש בו בפינה האחורית הימנית.

4.חיזוק למסקנתי זו מצאתי ממיקום הנזקים של הרכבים. רכב התובע בחלק האחורי ימני, ורכב הנתבע בדלתות צד ימין הקדמית והאחורית.

5.גם אם הייתי מקבל את גרסתו של הנתבע לקרות התאונה, עדיין הייתי מייחס לו חלק ניכר מהאחריות לגרימת התאונה.

הנתבע היה צריך לעצור לפני רכבו של התובע (שהיה בעצירה) ולא לעקוף אותו, ולסמן לתובע לחזור לנתיב הנסיעה שלו, ואף להמשיך לנסוע בנתיב הנסיעה.

לחילופין, היה עליו להיות זהיר יותר בעקיפת רכבו של התובע ובפניה ימינה, וזאת בכדי למנוע את התאונה כפי שארעה.

6.אולם כאמור, נתתי אמון בגרסתו של התובע ומשכך אני מייחס את מלוא האחריות לתאונה לנתבע.

7.התובע טוען לנזקים כדלקמן, בהסתמך על דו"ח שמאי וקבלת תיקון:

א.נזק לרכבו – 2,378 ₪ נכון ליום 15.5.11.

ב.שכ"ט שמאי – 450 ₪ נכון ליום 17.5.11.

8.בנסיבות אלה, אני מחייב הנתבעים, יחד ולחוד (הנתבע 2 מכח אחריותו לתאונה והנתבעת 1 מכח חבותה עפ"י הפוליסה), לשלם לתובע את נזקיו בגין התאונה בשיעור של 2,828 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 17.5.11 ועד ליום מתן פסה"ד. סכום משוערך זה הינו סך של 2,891 ₪.

לסכום זה יצטרף סך של 300 ₪ בגין הוצאות משפט של התובע.

סה"כ אני מחייב הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,191 ₪, תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד, ובכפוף להמצאת אישור אי הגשת תביעה ע"י התובע, שיישלח במישרין לנתבעת 1 (התובע טען במהלך הדיון כי גם רכבו בוטח בפוליסת ביטוח מקיף אצל הנתבעת 1. ככל שכך הם פני הדברים, תתייתר המצאת אישור אי הגשת תביעה כאמור).

לא ישולם הסכום במועדו יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.